אתרים היסטוריים
לאורך הירקון ממוקמים אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים רבים, אשר משקפים היסטוריה ארוכה של התיישבות ומאורעות במרחב נחל הירקון.
נחל הירקון כמשאב טבע ייחודי בנוף, משך פעילויות חברתיות וכלכליות מראשית תקופת ההתיישבות באזור. להלן פירוט "על קצה המזגל" על אתרים אשר יש להם זכר פיסי בשטח.
באתר מופיעה מפת שבילים למטיילים ברגל ובאופניים, אותה ניתן להדפיס בקישור זה >>. במפה זו מצויים כל אתרי הביקור, והיא תקל עלייך את ההתמצאות.
לפני היציאה לטיול, אנא קרא/י בעיון את הוראות הבטיחות.
רשות נחל הירקון מאחלת לך טיול נעים ומהנה!
מה רואים? מכלול מבני אבן מהתקופה העות'מאנית הבנויים על שרידי מצודה צלבנית. מגדל צדק הוא אתר ארכיאולוגי ממנו ניתן לערוך תצפית על האזור, בתחום גן לאומי. סקירה היסטורית: הישוב התקיים ברציפות לאורך כל תקופות ההיסטוריה בשל שליטתו הטובה על דרום השרון ואגן הירקון, והיווה חלק ממערך הביטחון של העיר אנטיפטריס ששכנה סמוך למעיינות.
בתקופה הצלבנית (המאה ה- 12 לספירה) קיבל המקום חשיבות ונקרא "מירבל", שפירושו יפה נוף. בתקופה העות'מאנית (המאה ה- 19 לספירה) ישב במקום ערבי בשם צאדק אל-ג'מעיני אשר עסק בשוד וגבייה בלתי חוקית של מיסי מעבר בדרך הראשית ("דרך הים") שלרגלי הגבעה. על שמו נקרא המקום מג'דל צאדק, ובעברית: מגדל צדק.
מה רואים? המצודה העות'מאנית "בינאר באשי" היא השריד הבולט ביותר במקום. המצודה בנויה על בית מושל מהתקופה הכנענית ולצדה שרידי העיר הרומית – ביזנטית אנטיפטריס (אפק).
סקירה היסטורית: הישוב בתל-אפק לא פסק מלהתקיים במשך 5,000 שנה, החל מראשית תקופת הברונזה הקדומה ועד לתקופה העות'מאנית. בתקופה הרומית המאוחרת (מאות 2-4 לספירה) הפכה אנטיפטריס לעיר המרכזית באזור ונהנתה ממעמדה כצומת מרכזי במערכת הכבישים שסלל השלטון הרומי בארץ ישראל. אנטיפטריס, יחד עם מירבל, שלטה על מעבר אפק, אגן הירקון ודרום השרון.
המצודה העות'מאנית בראש התל נבנתה בשנת 1571 על ידי הסולטן סלים השני ונקראה "בינאר באשי", שפירושו ראש המעיין.
מה רואים? עמדת שמירה על מסילת הרכבת מפתח-תקווה לראש-העין, שפעלה בתקופת המרד הערבי (מאורעות 1936-1939).
סקירה היסטורית: לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר הפכה ראש-העין להיות תחנה בקו המסילות חיפה – קונטרה, גדלה השאיפה להקל על משלוח סחורת פרי הדר הישר למצרים, וכך נולד הרעיון להקים רכבת מפתח-תקווה לראש-העין.
המרד הערבי בין השנים 1936-1939 (מאורעות תרפ"ו-תרפ"ט) העלה את חשיבות הרכבת כיוון שנחסמו למעבר תחנות אחרות. בתקופה זו הוקם הפילבוקס, ששימש עמדה לשומר המסילה מפני הפורעים הערביים. השמירה הוטלה על "חיל נוטרי הרכבת". השםPill Box נובע מצורת העמדה, המזכירה קופסת תרופות.
מה רואים? שרידי חווה חקלאית ובה באר עם מתקן אנטיליה לשאיבת מים ובריכת אגירה.
סקירה היסטורית: הבאר ובריכת האגירה נבנו בשנת 1878 על ידי סוחר ערבי נוצרי מיפו בשם סלים אל-קאסר אשר קנה את השטח והחליט להקים עליו חווה חקלאית. בשנת 1895 נקנתה החווה על ידי הברון רוטשילד שהעבירה לרשות פתח-תקווה עבור ניסויים חקלאיים.
כיום נכללת חוות קאסר בתחומו של הגן הלאומי מקורות הירקון. הבאר נמנית על רשימת האתרים ההיסטוריים הראויים לשימור שהוכנה על ידי המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות.
מה רואים? מבנה בטון בן שתי קומות שנבנה בשנת 1912 ושימש כבית משאבות של חברת ההשקיה "פלשתינה". המבנה השתמר כמעט בשלמות ומזכיר, בצורתו החיצונית, את חזיתה של "גימנסיה הרצליה" – סגנון ארצישראלי ישן.
סקירה היסטורית: חברת ההשקיה "פלשתינה" נוסדה על ידי בצלאל יפה במטרה לספק מים לפרדסי הסביבה. לאחר מותו נמכר הבית לחברת "ירקון" שבבעלות חברת החשמל. בית הבטון הינו אתר ייחודי בארץ ובעל ערך היסטורי רב כמבנה הראשון בישראל שנבנה מבטון וכמפעל שראשיתו אספקת מים לפרדסים באמצעים מודרניים.
בית השאיבה נמצא על גדת הירקון, בסמוך לכפר הבפטיסטים, ודרומית לכביש חוצה שומרון (כביש מס' 5).
מה רואים? שרידי ניסיון ההתיישבות של קבוצת "ירקונים" על גדת הירקון בשנת 1880.
סקירה היסטורית: לאחר יסוד המושבה פתח-תקווה התיישבו על שפת הירקון כמה מאנשי פתח-תקווה וירושלים, שבחרו בירקון כאתר התיישבות בשל הקרבה למקורות מים.
מתיישבים החדשים רצו להקים ישוב שכלכלתו תתבסס על דיג וחקלאות, אולם המקום היה מוכה קדחת. בקיץ השנה הראשונה הפילה הקדחת חללים רבים בקרב המתיישבים, ובחורף הציף הירקון את בתיהם של הנותרים כאשר עלה על גדותיו והמתיישבים נאלצו לעזוב. במקום מונצח זכרם של המתיישבים בכתובת אבן גדולה.
מה רואים? תל ארכיאולוגי שראשיתו עיר נמל פלשתית מתקופת השופטים ובה מקדשים ובתי מגורים. למרגלות אזור המקדשים והמגורים קיים ביתן מיוחד ובו תצוגה של הממצאים שנמצאו בתל-קסילה. בתל קיימות שלוש שכבות ישוב פלישתי שנגלו במהלך חפירות שנערכו באתר. כמו כן נחשפה רצפת בית כנסת שומרוני מהתקופה הביזנטית.
סקירה היסטורית: ראשיתו של הישוב בתל-קסילה בתקופת השופטים עם הקמת עיר נמל מרכזית. העיר הפלישתית עברה שלושה שלבי התפתחות במשך 150 שנה, מיסודה בשנת 1150 לפנה"ס ועד חורבנה בדליקה, כנראה, בידי צבאות דוד בשנת 980 לפנה"ס.
במלחמת העולם הראשונה שימש תל-קסילה כמוצב תורכי נגד הצבא הבריטי שהתקדם מדרום לכיוון הירקון.
התל נמצא בתחומיו של מוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב וקיבל את שמו משדות בשם זה, אשר נמצאים מעבר לשטח התל.
בעבר נקרא תל "אלמורמר", בקרבתו מצויים נחל הדר ונחל קנה. לאחר שפרדס בחרייה נעקר, הוא נראה מכל הצדדים מגודר בגדר צברים ולרגליו בצד מערב עצי זית עתיקים, שנטעו בתחילת המאה מייסדי הפרדס. תל קנה הוא אחד משרשרת התלים לאורך הירקון ומצטרף לתל קסילה בתל אביב, תל גרישה ברמת גן ותל אפק שבראש העין. תל קנה אומנם לא נחפר עוד ונחקר ביסודיות כמו שאר התילים אך נסקר מספר פעמים. ההיסטוריה של התל מלמדת על רצף התישבותי מימי הכנענים ועד ימי שיבת ציון, וכמו כן נמצאו בו ממצאים הפניסטים ורומים ביזנטיים וערביים.
מה רואים? שרידי טחנת הקמח הראשונה במעלה הנחל, בה שלוש תקופות בניה: התקופה הרומית-ביזנטית, התקופה הצלבנית או הממלוכית, והתקופה העות'מאנית.
סקירה היסטורית: טחנת אל-מיר היא טחנת הקמח הראשונה מבין חמש הטחנות שפעלו לאורך הירקון ובשל קרבתה לאנטיפטריס (אפק) כנראה גם הקדומה ביותר. שמה הערבי "מעבר", כשמו של הכפר הערבי במקום. מקור השם כנראה בעובדה שקירות הטחנה שמשו גשר לחציית הנחל. הטחנה פעלה עד שנות ה- 80' של המאה ה- 19. טחנת אל-מיר מצויה כיום בתחומו של הגן הלאומי "מקורות הירקון".
מה רואים? טחנת קמח שהוקמה בסוף המאה ה- 19 על ידי השיח אבו-רבאח בסמוך לטחנה קדומה שהייתה הרוסה. מבנה הטחנה הדרומית שוקם במהלך שנת 2003.
סקירה היסטורית: בשנת 1913 במסגרת שכלול הטחנה הותקנו בה שתי טורבינות מודרניות יחסית מגרמניה שהחליפו את גלגלי העץ. בשנת 1917, לאחר נסיגת התורכים ופיצוץ גשרי הירקון, עלה ערכה של הטחנה, בהיותה גשר מעבר יחיד על הירקון.
בין השנים 1936-1948 הייתה לטחנה היחידה שפעלה, הודות לציודה המודרני ודרכי הגישה הנוחות שהובילו אליה. במהלך מלחמת השחרור הפסיקה הטחנה לפעול ובשנת 1959 הופסקה פעולתה באופן סופי בשל יסודו של מפעל ירקון-נגב.
מה רואים? שרידי תעלת הטייה של טחנת קמח אשר פעלה בקרבת הכפר פרוחיה והופעלה על ידי עבדיו הכושים למחצה של השבט הבדואי אבו-קישק.
סקירה היסטורית: טחנת פרוחיה ידועה לנו רק ממפות וכתובים בשל הריסתה עד היסוד בתחילת המאה ה- 20. טחנת פרוחיה היתה בשימוש עד סוף המאה ה- 19 ותהליך הריסתה היה מהיר: אנשי פרוחיה השתמשו באבני הטחנה לבניית בתים, סלילת כביש ולצרכי הצבא במלחמת העולם הראשונה.
באתר הטחנה היו בעבר טחנת קמח וגשר וכיום נמצאת בו תחנת מיתוג חשמל.
מה רואים? טחנת אל-הדר הינה הטחנה הגדולה והמרשימה בטחנות הירקון וייתכן שאף בישראל כולה. השרידים היחידים שניתן לראות כיום בשטח הם הקיר המערבי של הטחנה הצפונית וקיר שהיווה חלק מהסכר הדרומי.
סקירה היסטורית: בניית הטחנה החלה כבר בתקופה הרומית. בשיא פעילותה פעלו בטחנה לפחות עשרים זוגות של אבני ריחיים, אולם שמה הוענק לה בתקופה שפעלו בה רק עשרה זוגות. הטחנה הפסיקה לפעול בימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר התורכים פוצצו את הגשר והסכר בשעת נסיגתם.
מה רואים? שרידי מכלול שלוש טחנות קמח מן המאה ה- 19, הממוקם על גבי שרידים קדומים יותר. באתר סכר אבנים וגשר עץ מעל נתיב מים צר.
סקירה היסטורית: מקור השם "שבע טחנות" בשבע מערכות טחינה שפעלו במבנה המערבי במכלול הטחנות. המילה גריסה בשם המקום מעידה על פעולת הטחינה במקום. הטחנה המערבית פעלה ברציפות במשך כבר מהתקופה העות'מאנית, שתי הטחנות הנוספות הוקמו במאה ה- 19. המכלול פעל עד שנת 1936.
שרידי סכר קדום שימשו בסיס לסכר האבנים שנבנה לא מזמן ומאפשר את חציית הירקון.
האתר "שבע טחנות" נמצא בתחום פארק גני יהושע.
מאמר על אתר שבע טחנות, מתוך מגזין אגן הירקון – אתרים ומסלולי טיול, בהוצאת החברה להגנת הטבע וחוגי הסיירות של החברה.