בעלי חיים - רשות נחל הירקון

דגים ובעלי חיים מימיים

דגים חיים בשלושת קטעי הנחל, ביניהם ניתן למצוא בקטע הנקי את דגי הלבנון הייחודיים לירקון, שפמנונים, קרפיונים, צלופחים, אמנונים וגמבוזיות. בקטע הירקון התיכון חיים בעיקר קרפיונים, שפמנונים, אמנונים, צלופחים וגמבוזיות. בקטע המלוח של הירקון ישנן כמויות גדולות של דגי קיפון (בורי), צלופחים ואמנונים סמוך לגדות הנחל באזורים עם תשתית אבן ומקומות מסתור. בנוסף לדגים ניתן למצוא מינים של חסרי חוליות, חרקים, חיפושיות ותולעים.

רשות נחל הירקון מבצעת סקר דגים באופן קבוע – מצ"ב סקר דגים (אוקטובר 2021)

הדגים הנפוצים בירקון הם:

לבנון הירקון (Acnthobrama telavivensis, Goren, Fishelson and Trewavas, 1973) – לבנון הירקון היא הנציג הבולט של משפחת הקרפיונים במערכת נחלי החוף והוא דג אנדמי לנחל הירקון. לבנון הירקון הוא דג קטן למדי, ואורך גופו עד 120 מילימטר.
קרפיון מצוי (Cypinus carpio, Linnaeus, 1785) – הקרפיון הוא דג גבוה (גובהו כרבע עד שליש מאורכו). אורך גופו בדרך כלל 300-500 מילימטר, אך הוא יכול להגיע עד מטר. הוא מתקיים בבריכות וקטעי נחלים שקטים.
קיפון בורי (Mugil cephalus Linnaeus, 1758) – הקיפון החי בים התיכון חודר לנחלים הנשפכים לים. בים התיכון רבייתו בסתיו, הביצים מוטלות במים רדודים סמוך לחוף ורבים מהדגיגים נודדים לתוך הנחלים הנשפכים לים.
קיפון טובר (Liza ramada, Risso, 1810) – דומה לקיפון בורי. הרבייה בסתיו במים רדודים סמוך לחוף. גם דגיגיו, כמו דגיגי הבורי, נודדים במעלה הנחלים. דג זה וקיפון בורי הם המרכיב העיקרי בדג הקטע התחתון של הירקון.
גמבוזיה (Gambusia affinis, Baird and Girard, 1854) – דגי הגמבוזיה הם דגים קטנים. אורך גופו של הזכר מגיע ל- 40-50 מ"מ, ושל הנקבה ל- 70 מ"מ. לגוף צבע כסף בעל ברק כחלחל, הגב לעיתים חום-זיתי.
אמנון הגליל (Sarotherodon galilaeus, Artedi, 1757) – אורך גופו מגיע ל-260-200 מילימטר, ולעיתים נדירות עד 380 מילימטר. הגוף גבוה, וצבעו כסוף-אפור. בישראל אפשר למוצאו בכל מערכת הירדן ובכמה נחלים במערכת החוף, אלה שזרימות המים בהם אינה מהירה, וכן בבריכות ובאגמים.
אמנון היאור (Oreocromis niloticus, Linnaeus, 1757) – אמנון היאור נפוץ בנהרות ובאגמים במזרח אפריקה. בארץ נמצאו פרטים מעטים של מין זה רק בחל הירקון ובמקורותיו – מעיינות ראש העין.
אמנון מצוי (Tilapia zillii, Gervais, 1848) – מהקטנים שבאמנוני הארץ. אורכו מגיע בדרך כלל ל-200 מילימטר, לעיתים רחוקות ל-300 מילימטר. בישראל הוא מצוי בכל מערכות המים, בנחלים שזרימתם אינה מהירה מדי, בבריכות ובאגמים.
שפמנון מצוי (Clarias gariepinus, Burchell, 1822) – הגדול שבדגי המים המתוקים בישראל, מגיע לאורך של מטר אחד בקירוב, ולעיתים נדירות אף למטר וחצי ולמשקל של 20 קילוגרם ומעלה. השפמנון הוא דג קרקע, השוכן בין סלעים וצמחים. במקומות שבהם הקרקעית בוצית, הוא נוהג להתחפר בבוץ.
צלופח אירופי (Anguilla angulla, Linnaeus, 1758) – דג שצורתו נחשנית. מגיע לאורך של מטר וחצי ולמשקל של 15 קילוגרם. צלופחים הם דגי קרקע מובהקים השוכנים בין סלעים ואבנים או טמונים בבוץ. בעת נדודיהם במעלה הנחלים הם עוברים, לעיתים, בנחלים רדודים ביותר, ואפילו מחוץ למים בבוץ.
נאווית הכחולה (Aphanius mento, Heckel, 1843) – דג קטן שאורכו עד 50 מילימטר. הנאווית כסופה-אפורה וגבה חום. הנאווית שוכנת במים צלולים, בתוך סבך צמחיית מים ובין אבנים.

לבנון הירקון (צילום: רשות נחל הירקון)

צלופח (צילום: רשות נחל הירקון)

עופות מים וציפורים

לאורך הנחל חיים מינים רבים של עופות מים וציפורים, חלקם יציבים וחלקם חורפים. מבין היציבים בולטות סופיות, אנפות לילה ופרפור עקוד. חורפים בירקון מינים של אנפות: לבנית גדולה, לבנית קטנה, אנפה אפורה, קורמורנים ושלדג גמדי. בסביבת הנחל, בצמחייה ובעצים, חיים עורבים, בזים וציפורי שיר רבות. באזור נמצאים גם מספר מינים פולשים שהבולט בהם היא מינה, מין ממשפחת הזרזירים שלהערכת מומחים הגיעה מהספארי. הדררה, מין של תוכי, היא גם מין פולש שהתפשט כבר בכל הארץ.

ציפורים במרחב הירקון – מדריך קצר:

אנפת לילה – אנפת הלילה, כשמה, פעילה בעיקר בשעות הערב והלילה. בשעות היום אפשר לראות אותה מנמנמת על עצים סמוך למים כשצווארה מכווץ וצלליתה גוצית.
אנפה אפורה – האנפה האפורה היא אולי העוף הגדול ביותר ששוכן באופן כמעט קבוע בנחל. מוטת כנפיה יכולה להגיע לכשני מטרים. מעופה אטי, קולה צרוד ובדרך כלל ניתן לראות אותה עומדת בצמרות עצי האקליפטוס, גבוה מעל שאר הציפורים .
בז מצוי – הבז המצוי הוא דורס היום הנפוץ ביותר באזור גוש דן. ראייתו מעולה והוא צד מגובה רב חרקים, זוחלים ויונקים קטנים.
ליבנית (קטנה וגדולה) – הליבנית קלה לזיהוי בזכות ציצית נוצות לבנה שמעטרת את עורפה, גובהה של הליבנית הקטנה כחצי מטר ושל הגדולה כמטר, והיא מקננת בשיחים ובעצים צפופים בקרבת הירקון. בשעות היום אפשר לראותה מהלכת על גדות הנחל.
פרפור עקוד – הפרפור העקוד שייך למשפחת השלדגים. הוא נפוץ סביב גדות הנחל. הפרפור נחשב לשיאן ישראל בצלילה מגובה רב ובשעות הערב והבוקר אפשר לראותו מרחף מעל הנחל וצולל לתוך המים בעקבותיו של דג.
שלדג לבן חזה – השלדג לבן החזה נחשב לאחת הציפורים הססגוניות ביותר על גדות הירקון. הוא היה מועמד להיות ציפור לאומית כי צבעו הכחול והנדיר – שנוצר בזכות מבנה פיזיקלי מיוחד של הנוצות – מזכיר את זה של דגל ישראל. למרות שמו, הוא חי היטב דווקא במדשאות.
שלדג גמדי – השלדג הגמדי הוא קטן, אורכו אינו עולה על עשרים ס"מ, כשרבע מהם שייכים למקור הגדול שהופך אותו לדייג מצטיין. בדרך כלל הוא אורב לטרפו בעמידה על שיח או ענף קרובים למים וצולל במהירות בעקבותיו.
סופית – נחשבת למומחית בהסוואה ובמשך שעות היום היא מסתתרת בין קני הסוף שעל גדת הנחל.
ברכיה – הברכיה היא הברווז הנפוץ ביותר בפארק הירקון "גני יהושע". ראש הזכר ירוק בוהק וקשה לטעות בזיהויו, הנקבה מנומרת בגוונים חומים ולשניהם כתם נוצות בולט בצבעי כחול-סגול המכונה דגל בחלק האחורי של הכנפיים. אפשר למצוא אותם בעיקר באזור שבע טחנות ולאורך הירקון.

מינים פולשים

יאורית – היאורית היא עוף מים גדול ומוצק ונחשב לאחד הפולשים הנפוצים בארץ. צבעו חום כתום וכנפיו מוכתמות גם במקטעים לבנים, שחורים וירוקים. סביב עיניו בולט כתם חום כהה.
מיינה מצויה – המיינה המצויה (המכונה גם מיינה הודית) היא הציפור הפולשת הנפוצה ביותר בפארקים לאורך הירקון. היא פעילה בין העצים וגם על מדשאות ושבילים בכל חלקיו. המיינות חיות בדרך כלל בקבוצות של עד עשרה פרטים וקל לזהות אותן בזכות צלליות העין הצהובות.

ענפה אפורה (צילום: רשות נחל הירקון)

שלדג גמדי (צילום: דפנה פולק)

זוחלים

הזוחל האופייני במערכת האקולוגית של נחל הירקון. בנחל חיים צבים רכים בכל הקטעים, כולל בזה המלוח, וצבי ביצה בקטעים שבהם זורמים מים מתוקים וקולחים. בירקון יש 11 מדרונות צבים, מדרונות אלו מקלים על ניטור ההטלות של הצבים. רשות נחל הירקון משתתפת בסקר שמבצעת רשות הטבע והגנים לגבי צבים רכים במרחב הירקון, שהוא חלק מסקר ארצי של הצב הרך. הסקר מנטר את מספר הקינים במרחב הנחל, בכדי להעריך את גודל האוכלוסייה. בירקון 2020 אותרו בוודאות 17 קינים של צבים רכים, ונרשמה עליה מהדיגום שנעשה שנה לפני.

צב רב (Trionyx triunguis) – הוא מין של צב שחי במים מתוקיםומים מליחים. הצב הרך המצוי הוא הנציג היחיד שנותר מסוגו (Trionyx), בעבר זנים רבים של צבים רכים השתייכו לסוג זה, אך הם הועברו לסוג נפרד. בסוג של הצב הרך המצוי נמצאו בעבר מעל 15 מינים שנכחדו לפני יותר מ 40 מיליון שנים. הצב הרך המצוי הוא הצב הרך היחיד שחי בישראל, בה הוא מצוי בסכנת הכחדה חמורה, בין היתר בעקבות היעלמות בתי גידול, זיהום נחלים, וצייד לא חוקי בהיקף נרחב.

צב רך (צילום: רשות נחל הירקון)

קן צבים רכים (צילום: רשות נחל הירקון)

יונקים

היונקים הגדולים העיקריים שחיים לאורך קטעי הירקון הם הנוטריות שניזונות מצמחים במי הנחל ובגדותיו. בריכת הנופרים קיבלה את שמה בגלל שהנוטריות אוכלות את רוב הצמחייה הטבולה האחרת, כולל את הנימפיאה התכולה שפעם גדלה במקום, וכך נשארו רק צמחי נופר צהוב. באזורים במעלה הנחל יש אוכלוסייה לא מוגדרת של חתולי ביצות ומדי פעם אפשר למצוא מחטים של דורבנים.

חתול ביצות- חתול ביצות גדול בערך פי ארבעה מחתול בית, זנבו קצר, ומשקלו של הזכר הבוגר מגיע לכעשרה קילוגרמים. כשמו כן הוא – חובב מים, שוחה היטב, וניזון בין היתר מדגים שהוא שולה בפיו מתוך המים. בארץ הוגבל בעבר תחום מחייתו לאזורים רטובים, אך עם ייבוש הביצות הצטמצמה תפוצתו. בישראל מעריכים כי נותרו כ־600 חתולי ביצות.

במרחב הירקון היו מספר תצפיות בודדות של חתולי ביצות ב-30 שנים האחרונות. חתול הביצה משמש כאינדיקטור בהיותו טורף-על במרחב, והדבר מסמן על מארג אקולוגי טוב בנחל הירקון. תקופה זו היא עונת ההמלטות – ונצפה לראות את הדור הבא גם כן.

התן הזהוב- הינו טורף בינוני ממשפחת הכלביים. התן לרוב פעיל בשקיעה ובזריחה אך נצפתה פעילות גם בשעות הבוקר ואחר הצהריים. כאשר נוצרת להקת תנים, חברי הקבוצה מתנהגים כיחידה אחת שהתיאום בה בולט. התנהגות זו מייעלת פעולות חשובות כמו צייד וטיפול בצאצאים.

חתול ביצות (צילום: רשות נחל הירקון)

תן זהוב (צילום: רשות נחל הירקון)